מייל ביה"ס [email protected] | רח' יציאת אירופה 17, כרמל מערבי, חיפה 35827 טל' 04-8336414 פקס 04-8314595

גאולה לחינוך עיתון הארץ

פורסם ב – 13:35 14/03/10
מיוחד לאתר "הארץ"
גאולה לחינוך
מאת ברוך יעקבי
לא פשוט להיות היום הורים בישראל, לא פשוט בכלל להיות כאן ילד. נדמה כי מקרים של אלימות, ביזוי והשפלה נהפכו כבר לשגרה בחברת הילדים. מדברים אצלנו על נוער במצוקה, אובד דרך. וכמו תמיד, מתוך ההבנה שבתי הספר הם ראי החברה, עולה שאלת מקומה של "מערכת החינוך".

גם אם עייפנו מלשאול אותן, כדאי שנשאל שוב את השאלות הבסיסיות: מהי משמעותו של בית ספר, מהו החינוך הראוי לילדינו. שאלה זו עמדה במרכזו של כנס רב משתתפים שאירגן באחרונה גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך, במעמד המנכ"ל, ד"ר שמשון שושני.

בכנס בלט כוחם של בתי הספר הניסויים, השייכים למערכת החינוך הממלכתית הציבורית. בבתי ספר אלה, ויש כמאה מהם ברחבי הארץ, אין צורך שתלמידים יקומו בפני המורים, כי הכבוד הדדי והמשמעת היא עצמית, מונעת מתוך גבולות פנימיים; בבתי ספר אלה אין כמעט אלימות, גם אין תוכניות נגד אלימות. עוסקים בהם ביצירת אינטימיות, בלמידה בחברותא, מתוך רצון, הנאה ואתגר.

בבתי הספר הניסויים לא מפחדים. שוררת בהם שקיפות, כנות, האומץ לביקורת עצמית, ובעיקר השאיפה לא ללכת בתלם. הישגיהם באים מתוך הספק, החקר, ההתבוננות והשאלה, ולא מתוך מיון, קיטלוג, תיוג והכתמה של כל ילד לדורות. יש יופי בלמידה, ולא מתוך ביות ואילוף. העיסוק בקונפליקטים, ולא עיסוק המתמקד בהעברת ידע, הוא זה שמביא לעיצוב אזרח פעיל. חיפוש הדרך, מגוון האפשרויות – זה כל הקסם.

מדיניות שבה מנחילים ערכים בכפייה ושהופכת את המבחנים והציונים לחזות הכל, הפכה את בית הספר ללא רלוונטי. מקום מנותק ומנוכר, נעדר חמלה, גטו חסום בפני יצירה המסרס כל תשוקה לאתגר אינטלקטואלי. תפישה זו חונקת את נשמת אפו של בית הספר כבית חינוך יוצר והופכת אותו למדבר צחיח הנשלט בידי דוקטרינות, מקום אלים השם לצחוק כל מה שקשור לחירות המחשבה ורוח האדם.

בתי הספר שהניצוץ בהם עדיין לא כבה, והעיניים הבוהקות של מורים ותלמידים מעניין וסקרנות הם הסטנדרט בהם, מעניקים את החינוך הראוי לילדינו. זה שנותן דעתו לצורך לתת בידיהם מגוון דרכים לפרש את העובדות, טורח שיהפכו לבעלי חשיבה רב-ממדית ואקטיוויים ביחסם לידע, נותן בידיהם כלים לפתח חשיבה ביקורתית, מאמין ביכולתם לדעת לבחור, להפוך את המעיין המפכה בלבם לשדה מחקר דעתני, מפתח בהם את האמפתיה והרגישות כלפי מצוקתו של האחר.

האם נוכל להוביל את תלמידינו להישגים, ולא באמצעות הצורך לרצות את מולך הבחינות אלא מתוך הגדרה חדשה של תפקיד בית הספר? מוסדות החינוך הניסויים מציבים אלטרנטיבה עצמאית העולה וצומחת מתוך הצרכים האמיתיים של הקהילה שבה הם פועלים. בניסויים מבינים שהטירוף הזה, להשקיע ימים בשינון עקר ואינסטרומנטלי למבחנים, הוא ברכה לבטלה, בכייה לדורות (בגיליון האחרון של "הד החינוך" נכתב על השפעת הלחץ והתחרותיות בבתי הספר, ועל ההכנה למבחני המיצ"ב וההונאה שבהם). משום כך אין בניסויים כל צורך לחפף, לרצות, אין מה להסתיר, ובעיקר מותר ואפשר לאהוב. כך נוצר בית ספר שהוא מקום מפלט מכאבי היום-יום, עוגן בטוח ומגן במציאות קשה, עיר מקלט. זהו גם המקום שממנו תצמח אלטרנטיבה, זו תשובה ראויה של מערכת החינוך לחברה הישראלית.

האם ישכיל משרד החינוך לאמץ מודל פדגוגי מצליח, יציר כפיה של מערכת החינוך הממלכתית ציבורית? האם ייעזר המשרד במנהיגי ובמנהלי הקהילה הניסויית-היזמית לקידום מערכת החינוך? לא מדובר כאן בתקציבים, אין צורך לייבא מודלים פדגוגיים מחו"ל. בארה"ב, המדינה שאנו רוצים להידמות לה, הביאה תעשיית בחינות המיצ"ב לפשיטת רגל חינוכית. יש לאמץ את מוסדות החינוך הניסויים, כי מהם יוצאות תורה ואורה.

הכותב הוא מנהל בית הספר הניסויי "עין הים" בחיפה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות