מייל ביה"ס [email protected] | רח' יציאת אירופה 17, כרמל מערבי, חיפה 35827 טל' 04-8336414 פקס 04-8314595

המרחב המשחקי לא מתפרש כ"יאללה בלאגן"

חוקרים חינוך> מורה בשטח> המרחב המשחקי לא מתפרש כ"יאללה בלאגן"

מאת אורלי שולמן
04/05/09

החיפוש אחר דרכים אפקטיביות להוראה הביא לפיתוח מודל מיוחד בבית הספר העל אזורי הניסויי "עין הים" בחיפה: "למידה חדשנית במרחבים משחקיים". גישה ייחודית זו, מתייחסת אל בית הספר כאל מגרש משחקים ורואה במשחק מצב טבעי של תהליך הלמידה.

מנהל בית הספר, ברוך יעקבי, מספר כי את הרעיון של שימוש במשחקים הגתה המורה לאמנות עדנה ארוך "היא ראתה ילדים רצים בהפסקה ללא מטרה, למרות שהיה להם במה לשחק. האווירה בבית הספר לא הייתה 'משחקית', האקלים הבית ספרי לא היה מכיל ולתלמידים היה קושי גדול ביצירת קשרים".

הרעיון הראשוני היה לפרק את שפת המשחק למושגים הבסיסיים שלה: חוקים, כללים, ניצחון, הפסד, הוגנות, זו רמת ה-GAME וממנה להגיע לרמת ה-PLAY. כלומר:יצירת הלך רוח משחקי כתרבות בית ספרית.

המסגרת הלימודית החדשה, המבוססת על למידת משחק חווייתית, מתקיימת בסביבה חוץ כיתתית, במרחב המחקה מצבים משחקיים. כך, במקום התבנית המוכרת של "כיתה" ו"לוח", לומדים התלמידים מקצועות שונים, תוך התנסות בפעילות משחקית בסביבות שונות. לימוד מקצוע המדעים והכרת סביבות חיים חדשות מתרחשים, לדוגמה, באמצעות משחק בחוף הים. לימודי גיאוגרפיה של יבשות ואוקיינוסים נערכים תוך כדי משחק "ים–יבשה" שמתקיים במרחב המשחקי.

בשנת הניסוי הראשונה ליוותה את צוות המורים פסיכולוגית, שגם לימדה אותם את נושא המשחק. "דימיינו את בית הספר כמגרש משחקים וכל מורה בצוות התחבר לילד המְשחק שבו", מספר יעקבי. "ההתחברות הייתה מדהימה. צוות המורים שיחק, הכיר טיפוסי מְשחקים ומִשחקים וזיהה התנהגויות משחקיות. הניסוי המשיך והתפתח מיוזמות ספונטניות משחקיות של הורים, מורים ותלמידים, ומתוך הכוונה של מינהלת הניסוי – קבוצת מורים המובילה את הניסוי בהדרכת גף ניסויים ויזמות".

מאחר ו"עין הים" הוא בית ספר ניסויי, שותפו אנשי שדה ויועצים אקדמיים בחקר תיאוריות המשחק בבית הספר. החומר המתועד שימש לידע ארגוני, והתקיימה סביבו למידה ארגונית שכללה שותפות בקבלת החלטות מתוך שקיפות, פתיחות, עצירה, התבוננות, חקר והתלבטות. ולבסוף, בית הספר כארגון הלומד יצר ידע חדש, בניסיון לממש תפישת הוראה חדשנית ופורצת דרך.

"השיעור במרחב משחקי שם דגש על שלושה היבטים:בהיבט הפיזי. המרחב המשחקי מאפשר לתלמידים להיות ניידים ואקטיביסטים. למשל, בפעילות הנקראת: ב"סופרמרקט כיתתי'. הילדים מביאים חפצים מהבית ולומדים לבצע פעולות חשבוניות שונות במכירה וקנייה; בהיבט התודעתי, השיעור מתנהל בזרימה עם הילד, ללא שיטתיות וללא כפייה, כשהמורה הוא דמות מנחה ומכוונת ומתפקידו לאפשר לכל תלמיד לפתח את כישרונו ויכולותיו על פי דרכו ולהשתלב במרחב הלמידה; בהיבט הפדגוגי, השיעורים במרחב המשחקי מעניקים לכל התלמידים הזדמנות למידה מתוך חוויית גילוי והתבוננות.

"בתחילה, הצוות חשש שהמרחב המשחקי יתפרש בקרב התלמידים כ'יאללה בלאגן'", מגלה יעקבי. "לפיכך נוצרו טקסי כניסה ויציאה מהמרחב, בהם הושם דגש על החוקים והכללים. לשמחתנו, התלמידים פעלו במרחב מתוך הנאה והנעה פנימית, הגבולות הפנימיים של מה מותר ומה אסור הופנמו והם הקפידו – אפילו יתר על המידה – על התנהגותם בזמן ההמשחק. ברבות הזמן, הטקס הטכני הפך למטאפורה, סוג של ג'סטה כמו ריקוד, שיר או תנועה מסוימת. כיום, כשהמרחב המשחקי הפך אורח חיים, הטקס התייתר – הכניסה והיציאה מהמרחב המשחקי ספונטניות הן לתלמיד והן למורה".

יעקבי מסביר שאחת הנקודות החשובות בלמידה זו, נוגעת בשינוי שחל בתפקידו של המורה, שהופך למנחה, למתבונן ולמי שלומד על התנהלות הילד תוך כדי זרימה עימו. התבוננות זו משמשת את המורה לחקר הלמידה של התלמיד ומאפשרת לתת מענה ייחודי לכל תלמיד, כמו גם לזהות ולפתח את הכישרוני והמיוחד שבו. לדבריו, מאז החל לפעול בית הספר במתכונתו הניסויית, לפני כארבע שנים, שיפרו התלמידים את הישגיהם הלימודיים ברמה העירונית וברמה הארצית, וציוני המיצ"ב האחרונים שלהם עברו בהרבה את הממוצע הארצי. בנוסף, גם רמת האלימות פחתה.

כניסה למערכת
שינוי גודל גופנים
ניגודיות